החלטה בתיק בר"ע 59666-10-13

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (ב"ל 12392-06-13; הנשיאה ורד שפר), בו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר  (להלן גם הוועדה) מיום 3.4.13 כך שנקבע כי עניינו יוחזר אל הוועדה בצירוף הוראות מפורטות.

2.         למשיב נקבעה נכות בגין סכרת עם סיבוכים. הוא טען בפני הוועדה כי מקשה על תפקודו. הוועדה קבעה בהחלטתה כי: " הוועדה בדעה כי במצבו מוגבל לעבודות מאומצות ועם אפשרות לארוחות סדירות וניטור. לדעת הוועדה בנסיבות הנ"ל יש הפחתה מסוימת בכושר עבודתו, אך לא בשיעור של 50% ויותר. במצבו יוכל לעבוד בעבודות חרושתיות, מיון אריזה והרכבה, עבודות שולחן וכן כמוכרן בחנות בבעלות אשתו. לאור האמור לעיל התובע הינו בעל כושר השתכרות וערעורו נדחה". מכאן ערעורו של המשיב לבית הדין האזורי.

3.         בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי החלטת הוועדה מבוססת בין השאר על חוות הדעת של פקיד השיקום, אשר מבוססת בין היתר על חוות הדעת של הרופא המוסמך. בית הדין האזורי מצא פגמים בחוות דעת הרופא המוסמך, אשר לא פירט את הטיפול הרפואי הניתן למשיב והעומס המוטל עליו, ולא ציין את ההגבלות הנובעות מהליקויים והטיפולים על השלכות אותם טיפולים על יכולתו לעבוד. על כן, בית הדין האזורי הורה להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה, על מנת שתבקש לקבל לידיה חוות דעת מפורטת של הרופא המוסמך לעניין כושר ההשתכרות, ולאחר שתקבל את חוות הדעת תשקול הוועדה את החלטתה בשנית. מכאן בקשת רשות הערעור.

4.         בבקשת רשות הערעור נטען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. על פי הטענה, הוועדה לעררים היא גורם אובייקטיבי ומקצועי, והיא בעלת כל המומחיות הדרושה לצורך קבלת החלטה עצמאית בנושא דרגת אי הכושר של המשיב, ללא צורך בקבלת חוות דעת רופא מוסמך. עוד נטען כי הטלת חובה על הוועדה להיוועץ ולקבל חוות דעת מהרופא המוסמך, שהוא עובד במוסד לביטוח לאומי, פוגעת באובייקטיביות של הליך בירור הערר.

5.         לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.

6.         אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה, ונימוקיו של בית הדין האזורי, אשר החזיר את עניינו של המשיב לוועדה בצירוף ההוראות האמורות לעיל, מקובלים עליי. אמנם, הוועדה לעררים היא גורם אובייקטיבי ומקצועי, ולחבריה יש את המומחיות הדרושה להכריע בשאלת אי כושרו של המשיב, אולם אין כל פגם בכך שהיא תידרש להתייחס לחוות דעת הרופא המוסמך טרם מתן החלטתה, כאשר אותה חוות דעת תהא מפורטת וכוללת את הפרטים הרלוונטיים למצבו של המשיב. 

 7.        סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. עיכוב ביצועו של פסק הדין של בית הדין האזורי, כפי שנקבע בהחלטה מיום 24.12.13 - מבוטל. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ג' אדר תשע"ד (03 פברואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: